מערכת הבריאות בארץ מורכבת ממקבץ גדול של ארגונים ומטרתה העיקרית היא :»לקדם ולשפר את בריאות האוכלוסייה». לצד מטרה עיקרית זו שמורכבת משיפור איכות השירות במערכת ושיפור שביעות הרצון בקרב האוכלוסייה, אסור לנו לשכוח את ההוצאות של המשרד,ועקב כך חשובה מאוד הבקרה על רמת ההוצאה.

את המוסדות והארגונים הפועלים במערכת הבריאות הישראלית ניתן לקבץ לארבע קבוצות מרכזיות:

• משרד הבריאות – בידי משרד הבריאות מצויה האחריות המיניסטריאלית לתפקודה הכולל של המערכת בהשגת יעדיה המרכזיים. משרד הבריאות מספק גם שורה ארוכה של שירותים החל משירותי אישפוז ועד לשירותים פסיכיאטריים. במשרד הבריאות קיימת בעיה מאוד גדולה, שמפריעה לתפקודו וגורמת סירבולים וביורוקרטיית יתר והיא ריבוי תפקידים. בעייה זו קיימת כבר עוד מלפני קום המדינה במה שהיה אז הבסיס למערכת הבריאות של היום.

• ОПЗ – בישראל מצויות קיום ארבע קופות חולים, אשר באחריותן לספק למבוטחיהן את סל השירותי המוגדר בחוק, ובנוסף שורה ארוכה של שירותים רפואיים.

• Другие государственные учреждения – בקבוצה זו נכללים מוסדות וארגונים הפועלים ללא כוונת רווח (מלכ»ר), כגון בית החולים הדסה, בית החולים שערי צדק, מגן דוד אדום והאגודה למלחמה בסרטן.

• Частные учреждения – מוסדות וארגונים בבעלות פרטית הפועלים למטרות רווח, כגון בתי חולים פרטיים, רפואת שיניים, שרותי אבחון וטיפול וכו’. מוסדות אלה יש לציין מושכים אליהם את הרופאים הטובים ביותר והטיפול בהם הוא יותר יעיל ויותר טוב, אך הרבה יותר יקר.

מערכת הבריאות בארץ החלה להתגבש עוד לפני קום המדינה, בתי החולים הראשונים הוקמו כבר בסוף המאה ה- 19, קופות החולים החלו להופיע בשנות ה – 20 של המאה ה – 20, אך ראשיתה האמיתית של מערכת הבריאות וראשית בעיותיה אשר נשתמרו עד היום הן בעצם בשנות ה – 20 ואפילו תחילת ה – 30 של המאה הקודמת, במחלקת הבריאות המנדטורית, הקמת הסתדרות העובדים ושיעבודה המוחלט של קופת חולים כללית אל ההסתדרות מה שהביא לכך שקופת החולים הכללית נהייתה הגדולה במדינה, אך גם הייתה כמה וכמה פעמים על סף קריסה. המשבר הגדול ביותר אשר הביא לשינוי מהותי במערכת הבריאות בארץ היה בשנת 1988 כאשר קופת החולים הגדולה במדינה – כללית (כ – 70% מבוטחים מסך כלל האוכלוסייה) הייתה על סף קריסה עקב שביתות רופאים ותורים מאוד ארוכים בהמתנה לטיפול. עקב כך הוקמה ועדת «נתניהו» אשר הייתה צריכה לבדוק את יעילותה של מערכת הבריאות ותפקודם של קופות החולים. הועדה הונחתה להתחשב בעבודתה במצבה הכלכלי של המדינה ובמגבלות המשאבים הציבוריים.
מסקנות ועדת «נתניהו» הביאו לחקיקת חוק ביטוח הבריאות הממלכתי. עיקרי דבריו של חוק זה היו שכל האוכלוסייה תהיה מבוטחת בביטו בריאות חובה אשר יגבה ע»י המוסד לביטוח לאומי, וכל אזרח יהיה זכאי לסל שירותי בריאות מוגדר בחוק. חוק זה אכן תרם רבות לשיפור מערכת הבריאות, אך יצר גם בעיות ואי הבנות כמו אופן עידכון סל שירותי הבריאות והתרופות עקב שיפורים טכנולוגיים ופיתוחי תרופות חדשים, שחיקת מחירים, הזדקנות האוכלוסייה ועוד.

לפי דו»ח שנעשה בשנת 2005 אשר משווה את ישראל למדינות ה – OECD אשר פרטיו יגיעו בהמשך, ניתן לראות שלמדינת ישראל יש נתונים מאוד גבוהים יחסית, אם זה בקרב תוחלת החיים, שעור מיתות התינוקות, שעור המיטות, שעור הרופאים, ושעור רופאי השיניים מהגבוהים ביותר וגם ההוצאה הלאומית על שירותי רפואה בין הגבוהות בעולם.

מערכת הבריאות בישראל נתונה זה שנים בלחצי ביקוש, שמקורם לרב בעליית תוחלת החיים ורמת החיים. שיפורים טכנולוגיים, ריבויה הטבעי של האוכלוסייה והזדקנות האוכלוסייה – כל אלה הם גם כן גורמים מאוד חשובים בעלייה בביקוש, שכן הזדקנות האוכלוסייה היא הבעיה המרכזית ברב מדינות העולם המערבי (המתועש). בנתונים השוואתיים רבים של מדינות רבות בעולם ניתן לראות שאחוז האוכלוסייה מעל גיל 65 רק גדל עם השנים ואילו אחוז האוכלוסייה מתחת לגיל 14 מצטמצם. נשאיר בצד את ההקשר של זה לקיטון בכח העבודה ואולי גם השפעה על התוצר ( אם לא יבואו שיפורים טכנולוגיים מתאימים בזמן ), שזהו נושא מאוד חשוב בפני עצמו, ונתמקד בהוצאה הציבורית על הבריאות. הרי ככל שיש אוכלוסייה מבוגרת יותר, אוכלוסייה שכבר אינה בכח העבודה של המדינה, אשר מתקיימת מקצבאות ואינה, לרב, יכולה לדאוג לעצמה, כך הנטל של ההוצאות הרפואיות שלהם נופל יותר על מערכת הבריאות והממשלה, במיוחד שאוכלוסייה זו היא בעלת הצרכים הרפואיים הגבוהה ביותר, עקב הגיל.

במערכת הבריאות בישראל, כמו במדינות אחרות, באות לידי ביטוי ההתפתחויות ההיסטוריות, הכלכליות, התרבותיות והערכיות של הסביבה החברתית שבה פועלת המערכת.

בהתייחס לחוק ביטוח הבריאות הממלכתי ניתן לומר שהוא גרם לשינוי רב (לטובה) במערכת הבריאות בארץ:

עיקרון חופש הבחירה – כפי שצויין לעיל, הוא אחד העקרונות החשובים לציבור וגם היה המרכיב העיקרי עליו התבסס החוק. עיקרון זה ניתק סוף סוף, לאחר כמעט שמונים שנה, את הקשר ההדוק בין הסתדרויות העובדים הכללית והלאומית לקופות החולים הכללית והלאומית, אשר חברות בהן הייתה מותנית אך ורק בחברות באחת ההסתדרויות ולהיפך. הוא פעל אמנם כנגד קופות החולים הקטנות (מכבי ומאוחדת), אך בסופו של דבר הוא פעל לטובת כלל הציבור, הן בבחירת הקופה והן בשיפור מצבה הכספי של קופת החולים הכללית, אשר מבוטחים בה יותר ממחצית האוכלוסייה בישראל.
העברת גביית דמי ביטוח הבריאות לידי המוסד לביטוח לאומי – שיפר את המימון של המערכת ואת השוויוניות בקרב הציבור, מבחינת מערכת הבריאות, על ידי מס פרוגרסיבי ומתן שירותים לפי הצורך.
ביטוח בריאות חובה – הביא לכך שכל תושבי המדינה מבוטחים בביטוח בריאות.

Система здравоохранения до 1994 г.

Национальные расходы на здравоохранение в 1962-1994 гг.

Система здравоохранения в Израиле с 1994 г. по сегодняшний день

Закон о национальном медицинском страховании

Государственное медицинское страхование (1995 г.)

Международные сравнения в Hbraiot

התייחסותה של הסביבה הפוליטית בישראל למערכת הבריאות אינה שונה במיוחד מזו של מדינות אחרות, אם כי בישראל, בשל האילוצים הביטחוניים, קיים קושי לשמר את נושא הבריאות במקום גבוהה בסדר העדיפויות החברתי. אותם דברים אמורים לגבי ספקי השירות – בתי החולים, רופאים ואחרים – אין הבדל מבחינת תפיסתם וגישתם לשירותי הבריאות, בהשוואה לעמיתיהם בעולם המערבי. מאידך גיסא, קיים רושם כי התייחסות הציבור הישראלי לבריאות שונה מזו של עמים אחרים.

לא מצויות עבודות רבות המנסות לבחון את הגישה הערכית של עמים שונים לנושא הבריאות, אך על קיומם של הבדלים אלה ניתן ללמוד ממספר דוגמאות:

מערכת הבריאות באנגליה קיבלה עליה ברצון – במהלך שנות ה-70 – את ההכרעה על קיצוב ניכר במתן דיאליזה לבני 50 ומעלה, או לחולים במחלות שונות כחולי סכרת או כנשאי הפוטיטיס B. הציבור השלים עם הכרעה זו. בישראל הכרעה מסוג זה לא עלתה כלל, בשל לחץ ציבורי מתמידבאותה העת לא לתת לשום אדם למות בשל היעדר טיפול.

מהשוואת נתוני ההוצאה הכספית בישראל על בדיקות גנטיות ואולטרה-סאונד לנשים בהריון, מתברר כי בישראל רמת ההוצאה על נושא זה היא מהגבוהות בעולם. הנשים בישראל מבצעות בהריון בדיקות אולטרה-סאונד רבות יותר במידה משמעותית מן המקובל במרבית מדינות העולם המערבי.

לסיכומו של דבר, לא ניתן לקבוע בוודאות אם מערכת הבריאות בישראל היא יותר טובה או פחות משאר מדינות העולם המערבי. מבחינת מדדים מסויימים מערכת הבריאות בישראל היא הרבה יותר טובה מכמה, או אפילו מרב מדינות ה-OECD, אך מבחינת מדדים אחרים היא פחות טובה או ממוצעת. בארצות הברית לדוגמה יש מכוני רפואה ובתי חולים מהטובים בעולם עם הטכנולוגיות הכי חדשות והרופאים הכי טובים, אך מי זכאי להינות משירותים אלה? התשובה לשאלה זו היא – רק בעלי יכולת, ואילו שאר הציבור (אשר רק כ-85% ממנו מבוטח בביטוח בריאות) נאלץ להסתפק בשירותי רפואה בינוניים, להתמודד עם וועדות שונות אשר קובעות בסופו של דבר אם המטופל יקבל את הטיפול, או לא, על בסיס חישוב כלכלי גרידא, ואם אין לך ביטוח בריאות בארצות הברית רב הסיכויים שלא תקבל טיפול כלל. באנגליה למשל מערכת הבריאות אומנם נגישה לכל, אך התור לקבלת טיפול הוא ארוך להפליא.

עם כל זאת תמיד ניתן לשפר ולייעל את המערכת. בכתבה במגזין «המושבות» כותב דר’ אודי פישמן: » שר הבריאות שיבחר חייב לפעול להעברת החוק מדיניות בריאות לאומית. חשוב לציין כי חוק ביטוח בריאות ממלכתי אשר חוקק לפני יותר מעשור, הסדיר את תפקודן של קופות החולים אולם לא טיפל כלל בבתי החולים ובחלוקת המשאבים הכוללת,«, ואכן על ידי טיפול בכפל התפקידים במשרד הבריאות, הקצאה יותר נבונה של המשאבים והפרטת בתי החולים ניתן לצמצם את ההוצאות (אשר משפיעות על ההוצאה הלאומית לבריאות), או להעבירם לטובת שירותי המערכת כלפי המטופל ועל ידי כך לשפר את תפקודה ללא הוצאה נוספת.

источники

• דר’ א.פישמן (2008), «איך מבריאים את מערכת הבריאות»? אתר מגזין המושבות, (http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=23&article=1087).
• ארגון הבריאות העולמי (2000), Overall health system achievement for 191 countries, אתר ארגון הבריאות העולמי,( http://www.who.int/healthinfo/paper28.pdf).
• ג.בן-נון, י.ברלוביץ ומ.שני (2005), מערכת הבריאות בישראל, משרד הבטחון – הוצאה לאור
• ג.בן-נון, נ.קידר (2007), השוואות בין לאומיות במערכות בריאות: ארצות OECD וישראל 1970 – 2005, אתר משרד הבריאות, (http://www.health.gov.il/download/pages/OECD2007.pdf).
• ג.בן-נון, נ.קידר (2007), חוק ביטוח בריאות ממלכתי 1995 – 2007: קובץ נתונים סטטיסטיים, אתר משרד הבריאות, (http://www.health.gov.il/download/pages/Health_Economics.pdf).
• חברת הדירוג «степени» (S&P), (2008), סקירה בנושא מערכת הבריאות בישראל, אתר חברת «степени», (http://www.maalot.co.il/IsraelHealth.pdf).
• Центральное бюро статистики ежегодные данные — לוחות מתוך «השנתון סטטיסטי לישראל» האחרון – תוצר מקומי גולמי, (http://www.cbs.gov.il/shnaton59/st14_01x.pdf), ההוצאה הלאומית לבריאות 2006-1962 (http://www.cbs.gov.il/publications/briut08/pdf/t01a.pdf).
• מילון חילן טק לשכר ותנאי עבודה – אתר חברת חילן טק בע»מ (http://www.hilan.co.il/).