מאז התגלות המשבר באוגוסט 2007 החלו הרשויות השונות לנקוט בפעולות על מנת לטפל בו. לקראת ספטמבר 2008 כאשר אי-היציבות בשווקים הפיננסים הגדילה את המודעות ואת תשומת הלב למשבר, סוכנויות ממשלתיות, רגולטורים וגורמים פוליטיים החלו לנקוט בצעדים יותר מקיפים לטיפול במשבר. תגובת הממשל, הפדרל ריזרב ובנקים מרכזיים אחרים הייתה מהירה ודרמטית וכיסתה את התחומים הבעייתיים אשר אפיינו את המשבר, הפעולות המרכזיות שבוצעו הן: תמיכה בפירמות וסיוע לבעלי בתים. כמו כן במהלך הרבעון האחרון של 2008, הבנקים המרכזיים רכשו מידי הבנקים חובות ממשלתיים ונכסים פרטיים בעיתיים בסכום של טריליוני דולרים. פעולה זאת היוותה הזרקת הנזילות הגדולה ביותר לתוך שווקי האשראי בהיסטוריה העולמית. הממשל של ארה»ב הגדיל את ההון של מערכת הבנקאות הלאומית בסכום של מעל טריליון דולרים, ע»י רכישה של מניות בכורה חדשות שהונפקו בבנקים עיקריים במדינה.
הבנק המרכזי של ארה»ב, הפדרל ריזרב, בשותפות עם בנקים מרכזיים ברחבי העולם, החל לנקוט במספר צעדים על-מנת לטפל במשבר. כפי שברננקי היו»ר הצהיר בתחילת 2008: «בדרך כלל, התגובה של הפדרל ריזרב הולכת אחר שני נתיבים: ניסיון לתמוך בשווקי הנזילות ובתפקודם ומרדף אחר יעדים מקרו-כלכליים דרך המדיניות המוניטארית».הצעדים שהפדרל ריזרב נקט:
* הורדת יעד שיעור הריבית מרמה של 5.25% ל-2%, וריבית ה’דיסקאונט’ מרמה של 5.75% ל-2.25%. זה קרה ב-6 שלבים שהתרחשו בין ה-18 לספטמבר 2007 ל-30 באפריל 2008. בדצמבר 2008, הפד הוריד עוד את יעד שיעור הריבית לטווח של בין 0%-0.25% (25 נקודות בסיס).
* יחד עם בנקים מרכזיים אחרים, נעשו פעולת «»open market operations על מנת להבטיח לשמור על נזילות בבנקים. הפעולה הזאת זהו כלי מדיניות מוניטארית עיקרי לקביעת יעד שיעור הריבית במשק, זה נעשה כשם הפעולה ע»י מכירה וקנייה של ני»ע ממשלתיות בשוק הפתוח על מנת להרחיב או לצמצם את כמות הכסף במערכת הבנקאית. רכישת ני»ע (אג»ח ממשלתי) מזרימה כסף למערכת הבנקאית ומעודדת צמיחה, כאשר מכירות של הני»ע עושות את הפעולה ההפוכה.
* יצירת מגוון של שרותי הלוואות על מנת לאפשר הלוואות ישירות לבנקים ולגופים לא-בנקאים, כנגד בטוחות מאיכויות אשראי מגוונות. פעולה זו כללה גם את תוכניות term auction facility (TAF) וגם term asset-backed securities loan facility (TALF). {TAF-תוכנית מוניטארית שיושמה ע»י הפד על מנת להגדיל נזילות בשווקי האשראי בארה»ב.} {TALF- תוכנית שיושמה ע»י הפד על מנת להמריץ את ההוצאה הצרכנית ולעזור להתניע את הכלכלה.}
http://www.federalreserve.gov/newsevents/speech/bernanke20090113a.htm,
נאום היו»ר בקשר למדיניות.
http://federalreserve.gov/newsevents/speech/bernanke20071015a.htm
נאום היו»ר ברננקי.
* בנובמבר 2008, הכריז הפד על תוכנית רכישת MBS בגובה 600 מיליארד דולרים של גופי GSE (סוכנויות שבחסות ממשלה, פאני מיי ופרדי מאק), על מנת לעזור בהורדת שיעורי הריבית על המשכנתאות.
* במרץ 2009, ועדת ה-open market הפדראלית החליטה להגדיל את גודל המאזן של הפדרל ריזרב ע»י רכישה נוספת של ני»ע מגובה-משכנתאות של סוכנויות בחסות ממשלה (GSE) בסכום של 750 מיליארד דולר. להבאת סך הרכישות של ני»ע אלו לסכום מצטבר של עד 1.25 טריליון דלר באותה שנה, ולהגדיל את הרכישות באותה שנה של חובות הסוכנויות עד 100 מיליארד דולר לסכום מצטבר של עד 200 מיליארד דולר, זאת על-מנת לעזור לשפר את התנאים בשווקי האשראי הפרטיים. הועדה החליטה לרכוש במהלך שנת 2009 אג»ח ממשלתי לטווח ארוך בסכום של עד 300 מיליארד דולר.
ברננקי התייחס להרחבת מאזן הפד וטען שהמשעות היא שהפד יוצר כסף באופן אלקטרוני, וזה הכרחי «מכיוון שהכלכלה שלנו מאוד חלשה והאינפלציה מאוד נמוכה. כאשר הכלכלה תתחיל להתאושש, זה יהיה הזמן שנצטרך להרפות מן התוכניות הללו, להעלות את שיעורי הריבית, להפחית את אספקת הכסף, ולוודא שיש לנו התאוששות שלא מעורבת עם אינפלציה»,
במקביל לפעולת הפדרל ריזרב גם הממשל האמריקאי באמצעות משרד האוצר יצא בפעולות תמריצים כלכליים על מנת לעורר את הכלכלה ולשכך את המשבר. פעולות התמריצים התאפיינו בהפחתות מיסים, סיוע לבנקים, חילוץ פירמות וסיוע לבעלי בתים. בפברואר 2008, הנשיא בוש חתם על חוק של חבילת תמריצים כלכליים על סכום של 168 מיליארד דולר, בעיקר בצורה של הפחתת מס הכנסה. בפברואר 2009, הנשיא אובמה חתם על חוק «התאוששות אמריקנית והשקעה מחדש 2009» (American Recovery and Reinvestment Act of 2009), חבילת תמריצים על סכום של 787 מיליארד דולר עם ספקטרום רחב של הוצאות והפחתות מיסים. יותר מ-75 מיליארד דולר מהם הוקצו לטובת תוכניות אשר עזרו לבעלי הבתים להתמודד עם תשלומי המשכנתא.
הפסדים על ני»ע מגובי משכנתאות ונכסים אחרים אשר נרכשו בכספי הלוואות הפחיתו בצורה דרמטית את בסיס ההון של גופים פיננסיים. ולכן הגופים הפכו ברובם לחדלי פירעון או למוגבלים ביכולתם להלוות דבר שפגע מאוד בביצועי הגופים. הממשל הציע קרנות מימון לבנקים וחלק מהבנקים נקטו בצעדים משמעותיים על מנת להשיג הון נוסף ממקורות פרטיים. ממשלת ארה»ב העבירה במהלך אוקטובר 2008 את חוק «החירום ליציבות הכלכלה». החוק הזה כלל מימון של 700 מיליארד דולר עבור «התוכנית להקלה בנכסים בעיתיים» (TARP), אשר הייתה מיועדת להלוות לבנקים קרנות על מנת לשלם דיבידנדים ממניות מועדפות.
http://www.federalreserve.gov/newsevents/press/monetary/20090318a.htm
מידע לעיתונות, 2009.
http://news.bbc.co.uk/2/hi/business/7889897.stm
סיקור אישור תוכנית התמריצים ע»י הקונגרס.
שיטה אחרת להעמדת הון עבור הבנקים, הייתה הספקת כסף מזומן ע»י הממשלה ומשקיעים פרטיים בתמורה לנכסים שמיוחסים למשכנתאות (כלומר, נכסים «רעילים») ,ובכך לשפר את האיכות הון הבנק בזמן שמפחיתים את האי-וודאות בנוגע לעמדה הפיננסית של הבנקים. טימותי גייתנר שר האוצר של ארה»ב הודיע במהלך מרץ 2009 על תוכנית רכישה של נכסים «רעילים» מידי הבנקים, אשר נקראת «התוכנית להשקעות בשותפות ציבורית-פרטית». התוכנית מערבת הלוואות וערבויות ממשלתיות על מנת לעודד משקיעים פרטיים לספק קרנות מימון לרכישת נכסים «רעילים» מהבנקים.
חמשת הבנקים להשקעות הגדלים בארה»ב הגיעו לסך התחייבויות של 4 טריליון דולר. פשטו את הרגל (ליהמן ברדרס) או נלקחו תחת שליטתם של חברות אחרות (בייר סטרנס ומריל לינץ’), או חולצו ע»י ממשלת ארה»ב (גולדמן זאקס ומורגן סטנלי) במהלך שנת 2008. גם הסוכנויות בחסות ממשלתית (GSE) פאני מיי ופרדי מאק, היו בחובות ישירים והיו ערבים לחובות במשכנתאות על סכום שקרוב ל-5 טריליון דולר עם בסיס הון נמוך, הועמדו לכינוס נכסים בספטמבר 2008. לשם השוואה, סך ההתחייבויות של שבעת גופים אלו הגיע יחד ל-9 טריליון דולר לעומת גודל כל כלכלת ארה»ב שעמד על סכום של 14 טריליון דולר (תמ»ג), או לעומת סך החוב הלאומי בסכום של 10 טריליון דולר שעמד בספטמבר 2008. הם הצליחו להגיע למצב הזה בזכות חדשנות פיננסית אשר כוללת מכשירי השקעות מובנים (SIV) על-מנת לעקוף את רגולציות היחס הון. תריסרי בנקים בארה»ב קיבלו קרנות (הון) במסגרת התוכנית להקלה בנכסים בעיתיים (TARP) או חילוצים בעלות של 700 מיליארד דולר. כתוצאה מהמשבר הפיננסי ב-2008, 25 בנקים בארה»ב פשטו את הרגל ונלקחו תחת השליטה של FDIC (החברה הפדראלית לביטוח פיקדונות). לקראת 14 באוגוסט 2009, 77 בנקים נוספים פשטו את הרגל.
כ 9 מיליון בתים נכנסו לתהליך של עיקול במהלך התקופה שבין 2009-2011, לעומת מיליון אחד בשנה טיפוסית. בהתאם למחקר שנעשה ע»י הבנק המרכזי של שיקאגו בשנת 2006, ההוצאה על תהליך עיקול עומדת בחישוב גס על סכום של 50,000 דולר, 9 מיליון עיקולים מציגים הפסדים על סכום של כ-450 מיליארד דולר. הממשל פעל לסיוע לבעלי הבתים בעזרת תוכניות שונות שיזם על מנת למזער את מספר העיקולים ככל הניתן, בדיעבד לא כולם הצליחו. כידוע גם למלווים וגם ללווים יכולה להיות תועלת בהימנעות מעיקול, תהליך שהינו ארוך ויקר. חלק מהמלווים הציעו ללווים בעיתיים תנאי משכנתא יותר נוחים (כלומר: מחזור, התאמת הלוואה או הקלה בהפסדים). מגזין «אקונומיסט» תיאר את הסוגית העיקולים כך: «שום חלק של המשבר הפיננסי לא קיבל כזאת תשומת לב, כמו הנחשול של העיקולים שנסחף ברחבי אמריקה. תוכניות ממשלתיות היו חסרי השפעה, וגם מאמצים פרטיים לא היו טובים יותר»,
משרד המסחר האמריקאי, נתוני חשבונאות לאומית.
http://www.bea.gov/national/index.htm#gdp
מידע לעיתונות.
http://www.fdic.gov/news/news/press/2009/index.html ,FDIC
מגוון תוכניות מסייעות בהתנדבות פרטיות או בניהול ממשלתי יושמו במהלך השנים 2007-2009 על מנת לסייע לבעלי הבתים עם סיוע פרטני של כל מקרה לגופו, בכדי להקל על משבר העיקולים שגרם לארה»ב לשקוע. דוגמא לכך זה ה-HOPE NOW ALLIANCE, מאמץ משותף מתמשך בין ממשלת ארה»ב לתעשייה הפרטית על מנת לעזור לחלק מלווי הסאב-פריים. בפברואר 2008, השותפות דיווחה שבמהלך המחצית השנייה של שנת 2007, היא עזרה ל-545,000 לווי סאב-פריים עם אשראי רעוע, שהם כ-7.7% מתוך 7.1 מיליון הלוואות סאב-פריים עומדות לספטמבר 2007. במהלך סוף שנת 2008, בנקים עיקריים וגם פאני מיי ופרדי מאק ביצעו דחייה של עיקולים, על מנת לתת לבעלי הבתים זמן למצוא פיתרון למחזור.
|
לטענת המבקרים השיטה של הקלה בהלוואה באופן פרטני אינה יעילה זאת מכיוון שמספר נמוך מאוד של בעלי בתים קיבלו סיוע לעומת המספר הגדול של העיקולים, בנוסף בערך 40% מאותם בעלי בתים שקיבלו סיוע הופכים שוב לחדלי פירעון תוך תקופה של עד 8 חודשים. בדצמבר 2008, החברה הממשלתית לביטוח פיקדונות (FDIC) דיווחה שיותר ממחצית מהמשכנתאות שעברו התאמות והקלות במהלך המחצית הראשונה של שנת 2008 שוב הפכו לחדלי פירעון מאוחר יותר, במקרים רבים בגלל שסכום המשכנתא לא הופחת או שחוב מסוים לא נמחל. בפברואר 2009, הכלכלנים נוריאל רוביני ומארק זאנדי המליצו על הפחתה מקיפה במאזני הקרן של המשכנתא בשיעור של כ20%-30%. לדעתם הפחתת הקרן של המשכנתא תעזור להפחית את גובה התשלום החודשי וגם «תטפל» בכ-20 מיליון בעלי בתים אשר יכול להיות להם תמריץ פיננסי להיכנס לתהליך עיקול באופן וולונטרי כיוון שאין להם מה להפסיד (זאת אומרת שערך חוב המשכנתא שלהם גבוה יותר מערך הנכס). במחקר שנערך ע»י הבנק המרכזי של בוסטון צוין שהבנקים לא ששו להקל הלוואות, רק 3% מבעלי בתים עם חדלות פירעון רצינית קיבלו הפחתה בתשלומי המשכנתא שלהם במהלך שנת 2008.
בפברואר 2009, נשיא ארה»ב אובמה הודיע על תוכנית בעלות 73 מיליארד דולר שמטרתה לעזור לכ-9 מיליון בעלי בתים להימנע מעיקול הבית. זאת בנוסף ל-200 מיליארד דולר שנועדו לעזור לפאני מיי ופרדי מאק לבצע רכישות ולהקל עליהם לבצע מיחזור משכנתאות. התוכנית מומנה בעיקר מקרן החילוצים הפיננסיים של EESA (Emergency Economic Stabilization Act-2008). התוכנית כללה השתתפות בתשלומים ומתן תמריצים לעידוד הגופים המלווים להפחית את התשלום החודשי של בעלי הבתים ל-31% מההכנסה החודשית שלהם. תחת התוכנית, המלווה יהיה אחראי להפחתת התשלומים החודשיים לשיעור שאינו עולה על 38% מהכנסתו החודשית של הלווה, עם השתתפות ממשלתית בעלויות השיעור אמור להיחתך לאחר מכן ולהגיע ל-31% מההכנסה. התוכנית גם כוללת מחילה על חלק מהקרן של המשכנתא של הלווה. חברות אשר נותנות שירותי משכנתאות יקבלו תמריצים על-מנת להתאים את הלוואות ולעזור לבעלי הבתים להישאר ביכולת פירעון.
אתר החדשות בלומברג.
http://www.bloomberg.com/apps/news?pid=newsarchive&sid=a7W_kzfPZbzw&refer=home%E2%80%8F
בנוסף לצעדים שננקטו ע»י הפדרל ריזרב והממשל ניתנו עוד הצעות רגולטוריות ודרכי פתרון לטווח ארוך ע»י אנשי ממשל, כלכלנים בכירים או אנשי עסקים ידועים. הנשיא אובמה ויועציו הראשיים הציגו סדרה של הצעות רגולטוריות ביוני 2009. ההצעות התייחסו להגנת הצרכן, תשלומי הנהלה, כרית פיננסית לבנקים או דרישות להון, רגולציה רחבה על מערכת הבנקאות ההשקעות ועל שוק הנגזרים, וסמכות רחבה של הפדרל ריזרב להתערב בזהירות בגופים חשובים מבחינה מערכתית. רפורמת DODD-FRANK בוול סטריט והחוק להגנת הצרכן נחתמו לתוך החוק ביולי 2010 על מנת לטפל בחלק מהגורמים של המשבר.
התגובה המדינית:
