למרות גודלה העצום של סין, שפע משאבי הטבע שלה והעובדה שכ-20% מכלל אוכלוסיית העולם חיה בשטחה, משנות ה-90 של המאה ה-19 ועד לסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 התפקיד אותו מילאה בכלכלה העולמית היה שולי יחסית. בסוף 1978 התחילה הנהגת סין ברפורמות כלכליות ששינו את השיטה הכלכלית משיטה כלכלית ריכוזית לשיטה המזכירה את השוק החופשי, תוך כדי שמירה על פיקוח הדוק.הממשלה הסינית התמקדה בסחר חוץ כמנוע הצמיחה הראשי של המשק הסיני.
בשנות ה-90 נכנסה סין לארגון הסחר העולמי והיא החלה לתפוס את מקומה של יפן כמרכז יצוא מוביל, בתחילה לארה”ב ולאחר מכן גם לאיחוד האירופאי. על מנת לשמור על שע”ח קבוע אל מול הדולר הרשויות הסיניות התערבו בצורה בוטה בשוק המט”ח. כתוצאה מכך העודף בחשבון השוטף של סין החל לגדול.
במהלך שנות ה-2000 שעור החיסכון הסיני הוזן בצורה ניכרת ע”י הסקטור הפרטי בעקבות דיכויים פיננסים ורשת ביטוח סוציאלי חלשה. בין השנים 2003-2005 הצמיחה הממוצעת של סין הייתה מעט מעל 10% לשנה. בשנת 2006 הוא היא הגיע ל-11.6% וב-2007 ל-13%. לצד צמיחה מהירה זו נירשם גידול חד בעודף החשבון השוטף, הוא קפץ מ-3.6% תוצר ב-2004 ל-7.2% תוצר ב-2005 ול-11% ב-2007. בהתאם ההשקעה הגולמית של סין גדלה בצורה נחרצת כיוון שהיא נקטה במדיניות פוליטית שעודדה יצוא הון מהמשק ו”כסף חם” (ספקולטיבי) החל לזרום מסין למרכזים פיננסים אחרים בעולם בעיקר לארה”ב. הביקוש הרב לאג”ח אמריקאי הוריד את התשואות על האג”ח לפחות ב-50 נקודות אחוז דבר שעודד את הציבור האמריקאי למצוא נתיבי השעה עם תשואה גבוהה יותר.
ב-2004 תויגה סין כמניפולטורית מטבע ע”י הקונגרס האמריקאי. למרות הלחצים הפוליטיים החיצוניים הממשל הסיני ניסה לגרום להון להמשיך ולצאת מחוץ למשק ע”י עידוד החיסכון ודיכוי הצריכה. דבר שאפשר לשע”ח להמשיך להיות נמוך ולא אפשר לאינפלציה לטפס. ב-2005 איים הקונגרס האמריקאי איום ממשי על סין להטלת עונשי סחר בחקיקה ובעקבות זאת סין החלה בתהליך הדרגתי להערכת המטבע אל מול הדולר עד קיץ 2008.
לפי נתוני קרן המטבע הבינלאומית ניתן לראות גידול בשיעור החיסכון העולמי בשנות ה-2000. בין השנים 1995-2002 שיעור החיסכון העולמי היה 22% ובין השנים 2003-2007 השיעור עלה בהתמדה עד ל-24.4%. למרות הגירעונות הגדולים במקומות אחרים בעולם בכלכלה העולמית החיסכון העצום של מדינות אסיה (אשר סין כלולה בהן) העלה את החיסכון העולמי. העלייה בחיסכון העולמי עשויה להסביר מדוע הריבית הריאלית העולמית של הטווח הארוך הייתה נמוכה יחסית למרות הצמצום המוניטארי שהחל ב-2004.
יתכן שאם תהליך ההתאמה והאיזון הבינלאומי היה קורה מוקדם יותר יחד עם צמצום הוצאות ממשלתיות של ארה”ב, הדולר היה נחלש במונחים אפקטיביים – דבר שהיה גורם להעלאת שיעורי הריבית הריאלית הנמוכים. סביר היה להניח ששיעור הגירעון החיצוני של ארה”ב היה נמוך יותר והבנקים המרכזיים בארה”ב ובאירופה היו יכולים להעלות את הריבית מוקדם יותר ובצורה חדה יותר וכך למנוע את התנפחות בועת הנדל”ן.
עודפי המסחר בין סין לארה”ב והאיחוד האירופאי:
